פסיכולוגיה רפואית- אפי גיל

מחקרים רבים מצביעים על ירידה משמעותית באיכות חיי מטופלים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז IBS: הסובלים מן התסמונת מדורגים במקום גבוה יותר בסולמות חרדה ודיכאון כך שאנשים הסובלים מחרדות מדווחים יותר על יציאות מרובות ואילו דיכאון מקושר יותר לעצירות. שיעורי ההיעדרות מן העבודה של חולי תסמונת המעי הרגיז IBS הם כמעט פי 3 בהשוואה לבריאים ונפוצים גם העדריות מבית הספר, והפחתה בשעות עבודה. פעמים רבות ישנה החמרה בסימפטומי תסמונת המעי הרגיז IBS הנובעת ממצבי מתח נפשי: ברגעי מתח נפשי כגון אירוע חברתי חשוב, פגישה עסקית, לקראת טיסה או  בחינה, יכולה להיווצר האצה של תנועת המזון והנוזלים דרך המעי הגס והתוצאה היא שלשול מלווה בכאבי בטן. לאחר העלמות מצב הדחק המעי חוזר לפעילות תקינה.  מתח נפשי יכול גם לגרום להשפעות על הקיבה בצורת התרוקנות איטית, אי נוחות וכאב בבטן העליונה, נפיחות לאחר ארוחה, גיהוקים, חזרה של מזון וצרבת. הקשר בין מתח נפשי ותסמונת המעי הרגיז IBS עשוי להיות קשר מעגלי כך שמתח נפשי עלול להביא להתעוררות סימפטומים כגון שלשולים אשר יגררו עמם רגשות של חוסר אונים, תסכול, חרדה ודיכאון. רגשות אלו עלולים לעורר תחושה של קושי בשליטה על החיים וירידה בכוחות ההתמודדות אשר עלולים להחמיר את המתח הנפשי ולהמשיך את סימפטומי המעי הרגיז IBS ואף להגבירם. פחד יכול להשפיע גם כן על פעילות מערכת העיכול ולהיות מלווה בעיכוב של התכווצויות והפרשות במערכת העיכול העליונה כך שתיווצר תחושת מלאות וחוסר תאבון ומנגד פחד יכול לגרום לעירור של תנועה במערכת העיכול התחתונה כך שייווצרו כאבים ושלשולים.

 טיפול פסיכולוגי רפואי בתסמונת המעי הרגיז IBS

הטיפול היעיל ביותר לתסמונת המעי הרגיז IBS הוא טיפול פסיכולוגי רפואי המשלב גורמים היפנוטיים, פסיכולוגים, קוגנטיביים ושינויים התנהגותיים בכדי לשפר את יכולת ההתמודדות עם תסמונת המעי הרגיז IBS, להפחית את המצוקה הפיזית והפסיכולוגית ולשפר את איכות החיים. ההנחות הבסיסיות בטיפול הן שהאופן בו אנו חושבים ומפרשים את החוויות שלנו משפיע על תחושותינו והרגשתנו הכללית: מחשבות שליליות שיש לנו גורמות לנו  להרגיש גרוע יותר ואילו מחשבות חיוביות יכולות לגרום לנו להרגיש טוב יותר. בנוסף בטיפול מושם דגש על מה שאנחנו עושים בפועל ולא רק על מחשבותיונו ורגשותינו. במילים פשוטות, אם אנחנו משמרים שגרת חיים רגילה, גם בזמן חולי, נרגיש בריאים יותר ולעומת זאת אם נדגיש התנהגות של חולי נרגיש חולים יותר. 

דוגמא לטיפול

אורלי, מטופלת בת 42, סובלת מתסמונת המעי הרגיז IBS מזה 6 שנים. אורלי עובדת כמתכנתת בחברת הייטק וסיפרה כי היא עסקה שנים רבות בפעילות ספורטיבית, בעיקר הליכה ורכיבה על אופניים. בשנה האחרונה אורלי נמנעת מפעילות ספורטיבית מחוץ לביתה כיוון שהיא חוששת שבסביבתה לא יהיו שירותים ציבוריים וכי היא לא תצליח להתאפק. בעבר תמיד אורלי הצליחה להתאפק והיא מעולם לא חוותה בריחת צואה ועדיין היא חוששת שמא היא לא תצליח להתאפק ברגע מסוים.  החשש מאי התאפקות וחוסר ידיעה אם יש באזור שירותים ציבוריים משפיע רבות על אורלי ועל יחסיה עם בן זוגה. לאחרונה ישנה התדרדרות נוספת במצבה של אורלי והיא משתדלת להימנע מלצאת לכל מקום אשר אינה בטוחה ב- 100% כי יש שירותים בקרבתו. כתוצאה מכך הצטמצמו חייה החברתיים והיא מבלה את מרבית זמנה בבית או בעבודה. בעלה חש גם כן מתוסכל מהצטמצמות חייהם החברתיים והדבר מוביל לוויכוחים בינו ובין אורלי אשר גורמים לאורלי לחוש כאבי בטן ועצבות.  

הדרך בה אדם חושב, מתנהג ומרגיש יכולה להעצים את סימפטומי תסמונת המעי הרגיז IBS. כאשר אדם חווה כאב, נפיחות, עצירות או שלשול  הדרך בה הוא חושב על סימפטומים אלו משפיעה על רמת החרדה אותה הוא חווה. לדוגמא: מטופל יכול לחשוב "אוי לא. שוב יש לי כאבים. אני חש אותם כבר זמן מה כך שכנראה מדובר במשהו חמור יותר מ- IBS. הרופא בטוח טועה. יש לי משהו יותר חמור. " מחשבות כאלו עלולות להגביר רמות של חרדה ולהוביל לתפיסה כי הסימפטומים חמורים יותר ממה שהם בפועל. ידוע לנו כי מטופלים אשר ממשיכים לייחס את סימפטומי הגוף שלהם לסיבה פיזית בלבד יפנו יותר לטיפולים רפואיים מאחרים. בנוסף, הם עלולים לנקוט בגישות נוספות כגון שינוי תפריט תזונתי, מעקב מתמיד אחר הסימפטומים הפיזיולוגים שלהם, הימנעות מסיטואציות חברתיות מתוך חשש להיות במבוכה. מטופלים אלו עלולים להיכנס למעגל של חששות והימנעויות. שלושת המערכות: הפסיכולוגית, המחשבתית וההתנהגותית קשורות זו לזו ומחזקות את ההפרעה ואילו שינוי במחשבות בהתנהגות או בשתיהן יביאו לשיפור בסימפטומים. כאשר אדם חווה התקף של תסמינים לא נעימים הוא עלול להתמקד בתסמינים אלו הרבה יותר, דבר הגורם לרגישות רבה יותר אליהם ובהמשך מגביר את השפעתם ואת תדירותם. יתכן שלתסמונת המעי הרגיש סיבות פיזיולוגיות אובייקטיביות שאיננו מכירים במלואם אולם מה שאדם עושה, חושב ומרגיש יחמיר וישאיר תסמינים רבים של תסמונת המעי הרגיש.

לאחר שאורלי התייאשה ממציאת פתרון רפואי לבעייתה, היא פנתה לטיפול פסיכולוגי רפואי. בטיפול בחנו יחד את חששותיה של אורלי מפני בריחת צואה והאם מקרה כזה התרחש בעברה. הסתבר כי אורלי מעולם לא חוותה בריחת צואה אולם היא נזכרה במקרה בו צפתה בילדותה, כאשר אמה סבלה מכאבי בטן עזים וחוותה בריחת צואה בביתם. אורלי נזכרה במקרה זה בבעתה וחוותה פחד עז מכך שחוויה דומה תעבור עליה. ניסינו לבחון יחד מהי ההסתברות להתרחשות כזו אצל אורלי ואורלי השיבה כי הסיכוי לכך הוא נמוך ביותר. שאלתי את אורלי גם עד כמה סביר שיקרה מקרה דומה לאדם שאינו סובל מתסמונת המעי הרגיז. אורלי השיבה כי אמה מעולם לא סבלה מתסמונת המעי הרגיז ובכל זאת היא חוותה מקרה כזה כך שהסיכוי לבריחת צואה דומה אצלה ובאוכלוסיה הכללית. בהמשך הצעתי לאורלי לנסות לצאת מביתה בשבוע הקרוב להליכה קצרה של 10 דקות ולראות כיצד היא חשה. במפגש שלאחר מכן דיווחה אורלי כי צעדה 10 דקות ללא כל קושי ואף כי חשה אי נוחות בבטנה בתחילת ההליכה, אי נוחות זו התפוגגה במהרה. בסיום הטיפול אורלי דיווחה כי למרות שהיו רגעים בהם היא חשה כי היא חייבת ללכת לשירותים, היא הצליחה להשתלט על תחושות אלו עד שמצאה שירותים. עד סוף הטיפול היא היתה מסוגלת להיות בכל סיטואציה מבלי לדעת האם ישנם שירותים בסביבה.